<h1>סידור רבינו שלמה ברבי נתן הסיג'ילמסי—פכ"ה</h1>
<h2>דף כט:</h2>
ואומר תחלה שיין נסך האסור על בר ישראל ובהנאה בתמורתו זה מה שדרכו הגוי או שנדרך בכלים שהגוי השתמש בהם. והדין בזה נחלק לשני ענינים. האחד מה שדרכו הגוי או טיפל בו. אבל מה שדרכו היהודי וטיפל בו ולא נתקרב הגוי ולא נגע בו אבל הושם בכלי של הגוי שהיה בו יין מקודם, היין הזה מותר ליהודי בשתיה בלבד ולא בהנאה מתמורתו. ואם השתמש הגוי בכלי ביין נסך במשך שנה שלמה, כמו האל... וכבר נתנגבה רטיבותו מותר להשתמש בהם גם אם לא עבר עליהם הזמן הנזכר. וכבר נתנגבה הרטיבות, מותר להשתמש בו, ואם לא עבר הזמן כשיעור הזה אסור להשתמש בו, אלא אם כן ימלאנו מים ויעמדו שם כ"ד שעות, אחר כך ישפכם ויחזור וימלאנו ויניחו וימתין כשיעור הזמן הנ"ל, ואחר כך ישפוך ואחר כך מותר לו להשתמש בכלי. ודע שגם גת הגוי שעצר בה יין ושמריו אם עברה עליהם שנה שלמה כבר נתייבשו ומותר להשתמש בהם וליהנות מהם. אבל בפחות מכן לא הותר. ואם שכר הגוי את היהודי לישא לו יין נסך, שכרו אסור. וכן אסור ליהודי לעמוד בגת ולדרוך יחד עם הגוי. ומי שקנה עבדים גוים, אסור לו להניחם לטפל בדבר מן היין ולא יתקרב עד שיטבילם כדין בפני ג' אנשים בני דעת גדולים. ואם נשפך יין נסך על ענבים ירחצם ויאכלם, בתנאי שלא יהיו הענבים מבוקעים. ואם היו מבוקעים אסור להשתמש בהם. ודע שאם נתערב אפילו משהו מיין נסך ביין כשר, אסור. ואם נתערב יין נסך בשאינו מינו, כגון שנתערב בדבש או בחומץ או זולתם ואחר כך מורגש בהם טעם של יין נסך אסור להשתמש בזה (זה) אלא אם כן הטעם של יין נסך הפסיד ושינה טעמו הטבעי אז לא נאסר בהם. ואם היתה גת של גוי שדרך בה והיא מזופפת ורוצה הישראל לדרוך בה, לא הותר לו אלא אם כן תיבש הזפת ויקלפה. ואם היתה הגת מחרס אסורה לחלוטין. ודע שלא הותר לישראל להפקיד יין בידי גוי או לשלוח אותו עמו ממקום למקום, אלא אם כן עשה בו ב' חותמות אחד על משנהו וכך מובטח ביותר מה שאפשר ויהיה התחתון חבוי והעליון ניכר. ונאדות של גוים, אם היה עשוי משער די ברחיצתן במים ואם היה עשוי מצמר יכבסו במים וחול ואחר כך ינגבו. ואם היה עשוי פשתן ימתין עד שנה לפני שישתמש בו.
<h2>דף לה:</h2>
ומאכל שטיפל בו הגוי מהם שמותר באכילה ומהם שאסור. ומהם הלחם שאופה הגוי חייב הישראל ליטול חלק בזה או בהצתה או באפיית הבצק, ובאחת הפעולות האלו מותר לאוכלו. אבל בדוחק גדול ובמקומות חסרי כל במקומות מבודדים, כמו במדבריות ובימים שאין הישראל יכול לעשות אחד הדברים האלה, נימוקו נימוק. והקלויים כגון ה"חמץ" (קטניות) והפול והקנבוס והשומשום וה"סויק" אכילתם מותרת ממעשה הגוי. אבל הדברים הכבושים כגון הציר וכיו"ב מן הדגים הכבושים במלח, כמו ה"בורי" וכיו"ב ממה שעשאם הגוי, אם לא עירב בו שום דבר אסור, מותר. ואם עירב אסור. והזיתים הכבושים במים ומלח בלבד והלימון המלוח וכיוצא בהן, אם לא עירב בהם דבר מהול ולא נתן בהם יין או חומץ מותר ואם לאו אסורין.
<h2>דף עד:</h2>
ואומר תחלה שיין נסך האסור על בר ישראל ובהנאה בתמורתו זה מה שדרכו הגוי או שנדרך בכלים שהגוי השתמש בהם. והדין בזה נחלק לשני ענינים. האחד מה שדרכו הגוי או טיפל בו. אבל מה שדרכו היהודי וטיפל בו ולא נתקרב הגוי ולא נגע בו אבל הושם בכלי של הגוי שהיה בו יין מקודם, היין הזה (מותר) [אסור] ליהודי בשתיה בלבד ולא בהנאה מתמורתו. ואם השתמש הגוי בכלי ביין נסך במשך שנה שלמה, כמו האל... וכבר נתנגבה רטיבותו מותר להשתמש בהם גם אם לא עבר עליהם הזמן הנזכר. (וכבר נתנגבה הרטיבות, מותר להשתמש בו, ואם לא עבר הזמן כשיעור הזה אסור להשתמש בו), אלא אם כן ימלאנו מים ויעמדו שם כ"ד שעות, אחר כך ישפכם ויחזור וימלאנו ויניחו וימתין כשיעור הזמן הנ"ל, ואחר כך ישפוך ואחר כך מותר לו להשתמש בכלי. ודע שגם גת הגוי שעצר בה יין ושמריו אם עברה עליהם שנה שלמה כבר נתייבשו ומותר להשתמש בהם וליהנות מהם. אבל בפחות מכן לא הותר. ואם שכר הגוי את היהודי לישא לו יין נסך, שכרו אסור. וכן אסור ליהודי לעמוד בגת ולדרוך יחד עם הגוי. ומי שקנה עבדים גוים, אסור לו להניחם לטפל בדבר מן היין ולא יתקרב עד שיטבילם כדין בפני ג' אנשים בני דעת גדולים. ואם נשפך יין נסך על ענבים ירחצם ויאכלם, בתנאי שלא יהיו הענבים מבוקעים. ואם היו מבוקעים אסור להשתמש בהם. ודע שאם נתערב אפילו משהו מיין נסך ביין כשר, אסור. ואם נתערב יין נסך בשאינו מינו, כגון שנתערב בדבש או בחומץ או זולתם ואחר כך מורגש בהם טעם של יין נסך אסור להשתמש בזה (זה) אלא אם כן הטעם של יין נסך הפסיד ושינה טעמו הטבעי אז לא נאסר בהם. ואם היתה גת של גוי שדרך בה והיא מזופפת ורוצה הישראל לדרוך בה, לא הותר לו אלא אם כן תיבש הזפת ויקלפה. ואם היתה הגת מחרס אסורה לחלוטין. ודע שלא הותר לישראל להפקיד יין בידי גוי או לשלוח אותו עמו ממקום למקום, אלא אם כן עשה בו ב' חותמות אחד על משנהו וכך מובטח ביותר מה שאפשר ויהיה התחתון חבוי והעליון ניכר. ונאדות של גוים, אם היה עשוי משער די ברחיצתן במים ואם היה עשוי מצמר יכבסו במים וחול ואחר כך ינגבו. ואם היה עשוי פשתן ימתין עד שנה לפני שישתמש בו.
